Vayedaber

הלכה: תַּנִּי כָּל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל צַעַר כָּל הָרוֹצֵה לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ יָחִיד עוֹשֶׂה. תַּלְמִיד חָכָם עוֹשֶה וְתָבוֹא עָלָיו בְּרָכָה. וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל שְׁבָח לֹא כָּל הָרוֹצֶה לַעֲשוֹת עַצְמוֹ יָחִיד עוֹשֶׂה. תַּלְמִיד חָכָם עוֹשֶׂה אֶלָּא אִם כֵּן מִינּוּ אוֹתוֹ פַּרְנָס עַל הַצִּיבּוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' תני. בתוספתא פ''ק דתענית על הא דשנינו שם היחידים מתענין בה''ב:

משנה: 21a חָתָן אִם רוֹצֵה לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא כָל הָרוֹצֵה לִיטּוֹל אֶת הַשֵׁם יִטּוֹל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול. אם לא מוחזק חכם ופרוש בשאר דברים אין זה אלא יוהרא שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו ואין הלכה כרשב''ג וקצת מרבוותא אמרי דהאידנא כל אדם יקרא ק''ש בלילה הראשון שכיון שבדורות הללו אין מכוונים כל כך בשאר ימים אם לא יקרא בלילה א' מיחזי יותר כיוהרא שמראה עצמו שהוא מכוין בכל שעה אלא השתא משום דטריד במצוה:

דֵּלֹמָא. רִבִּי מִייָשָׁא וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הֲווּ יָֽתְבִין אָֽכְלִין בְּחָדָא מִן אִילֵּין כְּנִישָׁתָא עִלִּייָתָא. אִתָּת עוֹנָתָא דִצְלוּתָא וְקָם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מַצְלַייָא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מִייָשָׁא לָא כֵן אַלְפָּן רַבִּי אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין. וְתַנִּי חִזְקִיָּא כָּל מִי שֶׁהוּא פָּטוּר מִדָּבָר וְעוֹשֵׂהוּ נִקְרָא הֶדְיוֹט. אָמַר לֵיהּ וְהָא תַנִּינָן חָתָן פָּטוּר. חָתָן אִם רוֹצֶה. אָמַר לֵיהּ וְלָא דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הִיא. אָמַר לֵיהּ יָכוֹל אַנָּא פְטָר כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל אָמַר אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדרן עלך היה קורא

א''ל יכיל אנא פתר כר''ג. והכי גריס לה בפ''ק דשבת ול''ג ההיא א''ל קמא. כלומר דמתני' דהכא כר''ג אתיא דלא רצה לפטור עצמו מק''ש כמו שהשיב לתלמידיו איני שומע וכו' ושאני ק''ש דאית ביה קבלת מלכות שמים:

א''ל והא תנינן חתן פטור חתן אם רוצה. כלומר דאע''פ ששנינו שהחתן פטור מק''ש אפ''ה שנה רבי כאן אם רוצה לקרות קורא אלמא דלא נקרא הדיוט כשמחמיר על עצמו בדבר שהוא פטור מן הדין:

דלמא. מעשה בר' ייסא ור' שמואל שהיו יושבין ואוכלין בא' מבהכ''נ שבעלייה והגיע עונת התפלה וקם ר' שמואל והפסיק מאכילה להתפלל:

תַּנִּי מִסְתַּלְּקִין לִצְדָדִין מִפְּנֵי יְתֵידוֹת הַדְּרָכִים. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מִשְתַּקֵּעַ אֲפִילוּ בְשָׂדֶה שֶׁהִיא מְלֵאָה כוּרְכְּמִין. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיוּ בַדֶּרֶךְ וְהָיוּ מִסְתַּלְּקִין לִצְדָדִין מִפְּנֵי יְתֵידוֹת הַדְּרָכִים וְרָאוּ אֶת רִבִּי יְהוּדָה בֶן פַּפּוֹס שֶׁהָיָה מִשְׁתַּקֵּעַ וּבָא כְנֶגְדָּן. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִי הוּא זֶה שֶׁמַּרְאֶה עַצְמוֹ בְאֶצְבַּע אָמַר לוֹ יְהוּדָה בֶן פַּפּוֹס הוּא שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו לְשׁוּם שָׁמַיִם. אָמַר לֵיהּ וְלָא כֵן תַּנִּי כָל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל שְׁבָח לֹא כָל הָרוֹצֶה לַעֲשוֹת עַצְמוֹ יָחִיד עוֹשֶׂה. תַּלְמִיד חָכָם עוֹשֶׂה אֶלָּא אִם כֵּן מִינּוּ אוֹתוֹ פַּרְנָס עַל הַצִּיבּוּר. אָמַר לֵיהּ וְהָא תַנִּי כָּל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל צַעַר כָּל הָרוֹצֵה לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ יָחִיד עוֹשֶׂה. תַּלְמִיד חָכָם עוֹשֶה וְתָבוֹא עָלָיו בְּרָכָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וּבִלְחוּד דְּלָא יְבַזֶּה חוֹרָנִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ובלחוד דלא ובזה חורנין. הא דאמרי' דבדבר של צער אם רצה לעשות אותה דוקא בפני עצמו יכול להחמיר עליו אבל אם הוא בפני אחרים וכהך עובדא לא יעשה כן מפני שהוא כמבזה לאחרים שהם אינם רוצים לעשו' לפנים משורת הדין והוא עושה:

אמר ליה. ר' יהושע והא תני כל דבר של צער וכו'. והאי נמי דבר של צער הויא שהרי הוא צריך להצטער עצמו בהילוך הדרך כשאינו מסתלק לצדדין:

ולא כן תני כל דבר שהוא של שבח וכו'. ור''ג היה סבור לדמות זה לדבר של שבח שמראה חשיבות לפניהם שהוא מדקדק במעשיו ומחמיר על עצמו לעשות לפנים משורת הדין:

שכל מעשיו לשום שמים. ואין לחושדו משום יוהרא:

שהיה משתקע. הרבה ונטה מן הדרך ולא רצה להסתלק לצדדין לתוך שדה חבירו א''נ ובשעה שהוא משתקע שצריך להשתקע עצמו הרבה בהדרך שהיא עשויה כמין גומות ועולה ויורד שכיחי הרבה בה מסתלקין אפי' לשדה כרכום:

ובשעה שהוא משתקע וכו'. כלומר אם השדה שהיא מליאה כרכום היא סמוכה להדרך ומתקלקלת אם הולכין ודורסין עליה ואם יקיף ולא יעבור באותה שדה צריך הוא להשתקע הרבה מן הדרך ולהקיפה אז מותר להסתלק אפי' לאותה שדה מליאה כרכום מפני טורח המרובה:

תני. בתוספתא דב''ק פ''ח מסתלקין לצדדין להשדות שבצדי דרכים מותר להסתלק מן הדרך לילך לשם מפני יתידות הדרכים כשהארץ יבישה ועשויה כמין גריד וכיתדות שאינו נוח להלך עליהן באמצע הדרך מסתלקין לצדדין וזה א' מעשרה תנאים שהתנה יהושע בכניסתן לארץ ומייתי לה בהאי תלמודא בפ' המוכר את הספינה:

באצבע. מראה חסידותו לפנינו באצבע ויוהרא הוא:

רִבִּי זְעִירָא רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב הֲלָכָה כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּנְתִינָה וּכְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּחֲלִיצָה. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי נָתַן בְּיוֹם הַשֵּׁנִי כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא לַחְלוֹץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן וְכֵינִי נַעֲשֶׂה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא לַחְלוֹץ וְאִין כֵינִי נֵימָא הֲלָכָה כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הלכה כר''א בנתינה. דביום השני הוא נותן תפילין וכר' יהושע בחליצה דמשלישי ואילך אינו חולצן אף אם באו פנים חדשות:

נתן ביום השני כר''א. דהלכתא כוותיה בנתינה אלא הא דמספקא לן מהו שיעשה רבי אליעזר כרבי יהושע שלא לחלוץ כלומר מהו שיעשה בדיניה דר''א כסברת ר' יהושע בחליצה דהיינו ביום השני אם אינו צריך לחולצן אם באו פנים חדשות דאלו ר''א לדידיה ס''ל דאפי' כל שבעה הוא חולצן מיהו לדידן דלא קי''ל כר''א בחליצה כ''א כר' יהושע ולדידיה משלישי ואילך הוא דקאמר אינו חולצן דהא ביום השני ס''ל דאינו נותן כלל והשתא הבעיא היא ביום השני אי נהגינן כסברת ר' יהושע בחליצה שאינו צריך לחולצן:

א''ר יוסי בר' בון וכיני. וכך הוא הדין באמת דכר''א בנתינה הוא דקי''ל אבל לא בחליצה וא''כ אם נתן בשני כדיניה דר''א אינו צריך לחולצן דהא בחליצה כר' יהושע הוא דקי''ל דכל זמן שמותר להניחן אינו חולצן אפי' אם באו פנים חדשות:

ואין כיני נימא הלכה כר''א. כלומר דמתמה הש''ס דאם כן הוא דאפי' ביום השני אינו חולצן א''כ לאיזה ענין הוא דאיצטריך ליה למימר הלכה כר' יהושע בחליצה שהרי לר' יהושע גופיה משלישי ואילך הוא דקאמר ואי אנן נהגינן גם בשני דאין לחולצן לא לימא אלא הלכה כר''א בנתינה לחודיה וממילא שמעינן דדוקא בנתינה הלכתא כוותיה אבל לא בחליצה ואף ביום השני אינו חולצן:

הלכה: תַּנִּי וּמִן הַתְּפִילִּין. אָבֵל בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ נוֹתֵן תְּפִילִּין. בַּיּוֹם הַשֵׁנִי הוּא נוֹתֵן תְּפִילִּין. וְאִם בָּאוּ פָּנִים חֲדָשׁוֹת הוּא חוֹלְצָן כָּל שִׁבְעָה דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשֵּׁנִי אֵינוֹ נוֹתֵן תְּפִילִּין בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הוּא נוֹתֵן תְּפִילִּין וְאִם בָּאוּ פָּנִים חֲדָשׁוֹת אֵינוֹ חוֹלְצָן. אִם בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי אֵינוֹ נוֹתֵן תְּפִילִּין צוּרְכָה מֵימַר מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָּל לְפָנָיו. אֶלָּא בְגִין דְּתַנָּא דָא תַנָּא דָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואם באו פנים חדשות. מן המנחמין:

הוא חולצן כל שבעה. כלומר מיום השני עד סוף כל שבעה חולץ אותן כשיבאו ומשילכו מניחן:

ר' יהושע. ס''ל דשני ימים אסור להניחם והא דכתיב כיום מר עיקר מרירות הוא דהוי חד יומא אבל אבילות שני ימים הוין:

ואם באו פנים חדשות. משלישי ואילך אינו צריך לחולצן:

אם ביום השני. השתא מסיק להקושיא דאם ביום השני של אבילות אסור להניח תפילין אם כן צריכא למימר מי שמתו מוטל לפניו דפטור מן התפילין בתמיה:

אלא בגין דתנא דא. בשביל דתני ק''ש במתני' תני נמי תפילין ואע''ג דמשנה דלא צריכא היא:

אבל ביום הראשון אינו נותן תפילין. עליו דילפינן מדקאמר ליה הקדוש ב''ה ליחזקאל פארך חבוש עליך זה תפילין מכלל דלכ''ע אסור וכתיב ואחריתה כיום מר והלכך אינו נוהג אלא יום אחד:

גמ' תני ומן התפילין. קתני במתני' ומן התפילין וקשיא מאי איצטריך ליה כדמסיק לקמן הקושיא מהאי ברייתא דלקמיה כמו שהיא שנויה בפ' אלו מגלחין ואגב מייתי לה לכולא:

משנה: מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָּל לְפָנָיו פָּטוּר מִקִּרְיַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִילִּין. נוֹשְׂאֵי הַמִּיטָּה וְחִילּוּפֵיהֶן וְחִילּוּפֵי חִילּוּפֵיהֶן אֶת שֶׁלִּפְנֵי 21b הַמִּיטָּה וְאֶת שֶׁלְּאַחַר הַמִּיטָּה. אֶת שֶׁהַמִּיטָּה צוֹרֶךְ בָּהֶן פְּטוּרִין. וְאֶת שֶׁאֵין הַמִּיטָּה צוֹרֶךְ בָּהֶן חַייָבִין. אֵילּוּ וָאֵילּוּ פְטוּרִין מִן הַתְּפִילָּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אלו ואלו פטורין מן התפלה. דלאו דאורייתא היא כמו ק''ש ואיכא דאמרי מפני שהיא צריכה כוונה יתירה:

את שלפני המטה ואת שלאחר המטה. כלומר בין אלו ובין אלו את שהמטה צורך בהן שצריכין לשאת את המטה פטורין ואת שאין המטה צורך בהם כגון ההולכין ללוות את המת בלבד לכבודו חייבין:

וחילופיהן. שכן דרך שמתחלפין לפי שהכל רוצים לזכות במצוה:

פטור מק''ש ומן התפילין. משום דטריד טרדא דמצוה:

מתני מי שמתו מוטל לפניו. אחד מן הקרובים שחייב להתאבל עליהם מוטל עליו לקוברו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source